סילויה שינקולבסקי

יצחק, עציון, הראל, שילה ויטבת היקרים

משפחת ריקלין לדורותיה היקרים

היום אנו מציינים עשר שנים מהסתלקותה של יקירתנו , אם השבט , עמליה ז"ל.

בלי להיכנס לפרטים, כי הזמן לא מאפשר זאת , ברצוני לציין שדמותה חיה בקרבי לא רק כדמותה של חברה  טובה ונאמנה שתמיד היה נעים להיות בקרבתה כי טוב הלב והאופטימיות הבלתי לדלת שנבעה ממנה הדביקה אותי ונתן לי כוחות להמשיך הלאה , אלא כדוגמה ומופת של התעלות רוחנית והתגברות על כל מה שעבר בחייה ולכאורה לא השאירו צלקות.

אין אני מומחית בשארית הפליטה בהוויותיהם , ברם עמליה ז"ל נראתה לי תמיד כמי שאף על פי כן ולמרות הכול היא חלק מאלה אשר לא נשברו ושההווה והעתיד הם נר לרגליה יותר מן העבר. כל זאת בלי לשכוח ואני חושבת גם בלי לסלוח. האחד לא סתר אצלה את השני .

  דוגמה על הפן החיובי שבאופייה היא בספורים  שמעתי ממנה על הימים האפלים , תמיד עם הדגש על אלה שעזרו לה בימים הקשים.

העבר הקרוב גם תפש מקום בשיתוף בינינו. במקרה לא נפגשנו בארגנטינה כי עמליה הגיע לשם זמן קצר לאחר עלייתי ארצה , אבל אולי לא במקרה, נקלטה באותה החבורה של צעירים דתיים אשר עזבתי.

הרבה דברים טובים הורישה לכם רעייתך  ואמכם היקרה , רק ציינתי חלק קטן מהם. תודו לה' על מה שזכיתם ותמשיכו בדרכה . יהיה זכרה ברוך !