סרנלה

נאום סרנלה , אחותה הבכורה של עמליה, ליום השלושים של עמליה :

כולם מכירים את עמליה היטב, ורבים חושבים שאני עזרתי לה אחרי מות הורינו במלחמה ( במלחמת העולם השנייה) כשהיא היתה עדיין ילדה צעירה. מה שרוב האנשים לא יודעים זה מה שעמליה תרמה לי.  אני רוצה להתרכז בזה כי אני חושבת שזו זווית שונה של היחסים שלי עם עמליה שרוב האנשים  לא מכירים.

כבר מגיל מאוד צעיר, עמליה הפגינה אישיות מאד חזקה, וזה מאוד השפיע על כל מי שהכיר אותה, כולל עלי.  לולא עמליה, אולי לא הייתי מסוגלת להתגבר על כל המכשולים שעמדו בדרכנו בעקבות המלחמה. החוזק שלה עזר לי למצוא את הכוחות שלי, ונתן לי מטרה ומשמעות כדי להמשיך את חיינו בעקבות המלחמה.

אחת מבעיותינו המרכזיות בזמן המלחמה הייתה הרצון לשמור על היהדות שלנו. נאלצנו להתמודד עם בעיה נפוצה באותה תקופה; הרבה משפחות חשבו שאם יתנצרו, הם יוכלו להנצל.  אפילו אני, כשהבנתי שעמליה התנגדה נחרצות לאפשרות הזאת, ניסיתי להשפיע עליה לשקול זאת שוב מתוך תקוה שזה יציל אותה.

אבל כשאם המנזר אמרה לעמליה ולי שהגיע הזמן שעמליה תעבור את טכס הקומוניה הנוצרי, אני ידעתי שזו ההחלטה של עמליה. אני פניתי אליה ואמרתי לה, את מבינה על מה מדובר? אם את תעברי את הטכס את תהיי נוצריה! ועמליה, בת ה–8, הציבה את שתי רגליה, הזדקפה ואמרה – אני?! נוצריה?! אף פעם לא!!!

כשראיתי איך היא התנגדה בתוקף להצעה של הנזירות שתתנצר, נוכחתי שגם בנושא זה היא היתה יותר חזקה ממני.

אחרי שברחנו מאיטליה לשוויצריה, בשוויצריה עמליה נאלצה להתגורר אצל משפחות שונות, והם אהבו אותה כל כך, שהם ביקשו את רשותי לאמץ אותה. התפתחות זאת הקשתה על שתינו לא מעט, במיוחד על עמליה, שנאלצה להתמודד עם מצב מאוד מסובך. אך היא תמיד סירבה, מאחר שהיא הבינה שזה יקשה מאוד גם עלי להיפרד ממנה.

 עמליה גמרה בהצלחה רבה את לימודיה למרות שנאלצה לעבור הרבה בתי ספר גם באיטליה ערב המלחמה, גם בשוויצריה וגם אחרי עלייתנו לארץ בתום המלחמה.  חברותיה באו אלינו הביתה לעתים קרובות כדי להיעזר בה.   גם אני נעזרתי בה לעתים קרובות, במיוחד בעברית, מכיוון שהעברית שלה היתה טובה משלי, וגם בידע כללי, שהיה חסר לי עקב העובדה שהלימודים שלי נקטעו בעקבות המלחמה.

עמליה רכשה את אמונם של הורי  חברותיה שהיו מאד מרוצים מההשפעה החיובית שלה על בנותיהן. 

בבגרותה עמליה הייתה אמא וסבתא נהדרת. הילדים והנכדים כל כך אהבו אותה שהיה ברור לי שלא ניתן להתחרות אתה על מעמדה הייחודי.

כלותיה של עמליה דיברו עליה תמיד בהתלהבות גדולה, דבר שתמיד בלט בשיחותיי אתן. זה הפתיע אותי כי זה נדיר שכלות כל כך מעריצות את החותנת שלהן...  התשובה שקיבלתי הייתה תמיד מאד עניינית: " מי שמכיר את עמליה לא יתקשה להבין למה אנחנו מעריצות אותה".

 כמעט בלתי אפשרי להתייחס לכל מעלותיה של עמליה מבלי להדגיש את תכונתה הייחודית להתמודד ולהתגבר על כל בעיותיה הבריאותיות עם חיוך על הפנים ואופטימיות ותוך התחשבות בצורכי הסובבים אותה.

היא חסרה מאד לכל משפחתה ולכל מי שהכיר אותה.. והיא מאוד חסרה לי.