ריקלין שילה ונירה

ב"ה

מכתב לאמא לרגל יום השנה

לסכם קשר עם אישיות כל כך יקרה:

האמא, החמות, הסבתא והרעיה,

זו כמעט משימה בלתי אפשרית,

וכל מילה שנכתוב רק תמעיט.

כי את דמותך, אימא, אף מילה לא יכולה להכיל.

כל אשר נכתוב לעומתך כנחיל.

אך בכל אופן שנה עברה ולרגל האזכרה,

נעלה על הכתב במעט עד כמה את חסרה.

אמא יקרה, את סמל עבורנו לערכים אציליים:

לאמונה, לאהבה, לצניעות ולשמחת חיים.

כל כך הרבה הנהגות טובות קנית לעצמך,

אשר הפכו להיות נדבך חשוב באישיותך.

"בכל דרכיך דעהו - והוא יישר אורחותיך"

בעינינו זה הציווי שניתב אותך למקור הברכה.

בעין טובה ראית את הטוב בכל הסובבים,

באבא שיחי', בילדים, בכלות ובנכדים.

בשמחה כנה ובמאור פנים,

קיבלת את פני האורחים הרבים.

לא נתת את התחושה, שגם לך יש קשיים,

ושאת מתמודדת עם אתגרים לא פשוטים.

דיבורך היה כה ענוג ומעודד,

כשל ילדה קטנה, המוקפת בקהל אוהד.

אך את מעולם לא זכית להיות ילדה,

ואת מה שנגזל ממך הענקת לכל נכד ונכדה.

בתפקיד הסבתא ארגנת קייטנות הכי מהנות,

הקדשת זמן רב לפגישות ולשיחות מעמיקות.

יצאת עם הנכדים לטיולים עמוסי חוויות,

והכול מתוך אהבה גדולה ובריחה מביקורות.

הנכדים השיבו לך אהבה יותר ממה שניתן לשער,

"כמים הפנים לפנים" כך הוא הלב הבוער.

נזכור את השבתות בהם בילית איתנו במתקנים,

כאילו את נכללת בקטגוריה של "דור הצעירים".

יותר מכך, שלחת אותנו לנוח משבוע מפרך לטעמך,

ובעגלה עמוסה בילדים צעדת לבדך.

כשחזרתם הייתם עייפים אך מאד מרוצים,

מצפייה בציפורים, בארנבות ומפריחת הפרדסים.

ואת היית מתמוגגת מנחת ולא מפסיקה לתאר

כל נכד ונכדה בהרבה חן והלל.

ככלה קיבלת אותי למשפחה כבת אהובה,

תמיד ראית בדור ההמשך מקור לגאווה.

אנו, שילה ונירה, מודים לך על כל אותן השנים,

בהם גידלת אותנו לחופה, למצוות ולמעשים טובים.

לסיכום נכתוב לך אמא צדיקה ואהובה,

כי קשה עלינו מאד הפרידה המדאיבה.

נתפלל שירבו כמותך בישראל,

ואז במהרה יבוא הגואל.

שלך באהבה

שילה ונירה