ריקלין רבקה

 בס"ד

 רבקה ריקלין היא נכדתה הבכורה של עמליה, בתו של הראל.

סבתא אהובה שלי!

כל כך מוזר לי לכתוב לך מכתב,לדבר ולחשוב עליך בזמן עבר.

כל כך קשה להיכנס לבית שלכם ואין את סבתא שמחייכת,מחבקת חיבוק חם,אוהב וגדול ומציאה פיצה(עם בצל)חמה במיוחד בשבילי.

קיוויתי כול הזמן ,כול התקופה הזאת בבית חולים שתקומי ותלחמי ,

בדיוק כמו שלחמת בשואה,מול הגרמנים,עם כול הכוחות ותנצחי את החיידק והזיהום הזה שהיה לך.

כול הזמן התפללנו,קיווינו לטוב ובסוף אתמול זה נגמר.זהו.הוא ניצח אותך.

אני כבר מתגעגעת כל כך לדאגה האמיתית שלך,לטלפונים החמים והנעימים שיכלתי לספר לך בהם כול דבר,ואת כרגיל,הקשבת ובאמת זה עניין אותך.

אני אתגעגע לאהבה האמיתית שלך שתמיד שידרת ולא רק לנו המשפחה או החברים שלך אלא לכול מי שהיה בסביבתך –לנהג מונית,לאנשים באוטובוס שהיית פותחת איתם בשיחה כאילו הם חברים וותיקים שלך,למוכרים בחנויות ולכול אחד אחר.

היית חמה וחיכנית ,ישבת איתנו שעות שיחקת מונופול ותרגמת הכול מאיטלקית לעברית,פתרת תשבצים וסודוקו- והכול בסבלנות הרבה שהייתה לך,

עזרת ,התעניינת,והכול עשית באמת.

באיכפתיות,כי באמת כול אחד היה חשוב לך.באמת אהבת כול אחד.

סבתא,את שנאת מריבות ומלחמות,למרות שכול חייך היו מלחמה.

מהילדות שלך,התייתמת מהוריך,וישר נפלת לשואה ששם גם לחמת ושרדת,

היית הכי קטנה מבין האחים אך גם הכי גדולה.

היה לך עוז,גבורה,לא וויתרת.

גם אחרי המלחמה המשכת ,עלית לארץ ישראל,

ובגאווה רבה שמרת על היהדות והתעקשת להתחיל להיות דתייה,

התחתנת עם סבא וגרתם בקיבוץ שגם שם היה צריך הרבה גבורה והסתפקות במועט.

כול הזמן הפגנת כוח,ויכולת.לא וויתרת על כלום.

גם במחלת הסוכרת שהייתה לך נלחמת והסתדרת איתה,

אף פעם לא נתת שירחמו עליך או שזה יפריע לך.

לקחת אותנו לקניון,לטיולים,עשית את הקייטנות סבתא הכי שוות בעולם,

סבב סוכות עם כול הנכדים,הלכנו לסרט,לים,למוזיאון,לביקורים בנתניה ובכול הארץ.

באת לבקר ולשמור על הנכדים,פינקת כול הזמן ועזרת לכול מי שצריך.

וכמובן שום דבר לא הפריע לך.

עשית גם הליכות בקביעות,והשתתפת בחוג מחשבים ,התעמלות,ושיעורי תורה ביום שישי ושלישי בלי לוותר על אף פעם.

ובכול דבר שעשית התמדת.

אפילו בהתחלה בבית חולים לא יכולת לשבת סתם ככה והמשכת לקרוא עיתונים,לראות טלוויזיה ,לפתור תשבצים ,יצרת קשרים עם כול האנשים בחדר ,האחיות והרופאים

וכולם נשבו בקסמיך-כמובן...

תמיד דיברת והתעניינת,אפילו בבית חולים היה חשוב לך לדעת שהכול בסדר ואיך אני אחזור הביתה ואיך היה בלימודים ועם החברות ומה שלום כולם.

אמא  אמרה לי אתמול-"סבתא אהבה את החיים"-וזה כול כך נכון!

את באמת אהבת אותם,אהבת לחיות,לעשות,לפעול,לטוס ולראות את העולם,להתפעל מהטבע היפה,לשמוח,לראות את המשפחה,ונהנית מהכול,שמחת.

גם את סבא אהבת תמיד ,אהבה אמיתית,תמימה ,היית גאה בו כל כך,סבלנית אליו תמיד ועם הרבה כבוד.

כל כך שמחת במפגשים ,בטיולים ובשמחות המשפחתיות.

וכאן בעצם באהבה המתוקה הזאת שלך לחיים הראית לנאצים הרשעים את הניצחון שלך .

שלמרות כול הרוע ומה שהם עשו לך ולמשפחה שלך את לא נשברת,

והמשכת בגבורה המיוחדת שלך.

ובנית בית ומשפחה לתפארת,ואת חיה בארץ ישראל,שמחה ומאושרת.

ואל תדאגי סבתא,עכשיו שהלכת,אנחנו נמשיך את הניצחון שלך בגאווה,

 ונראה להם שהם לא יצליחו לשבור אותנו אף פעם.

תמיד רצית להנציח,לזכור.

כול דבר צילמת,ואח"כ זה היה פרויקט-

כתבת מאחורי כול תמונה את התאריך,איפה זה היה ומי נמצא בתמונה ופיתחת את התמונה לכול מי שנמצא בה.

 היה כל כך חשוב לך לנצל את החיים ,ללמוד,לחקור,לדעת עוד,לעשות טוב ולהנציח הכול.

תמיד היית מספרת לנו דברים מעניינים שקרו בעולם ובעיקר באיטליה,

מראה לנו מלא תמונות מהטיסות שלכם,או של המשפחה שלך,

אומרת דברי תורה שלמדת ומעלה שאלות על הפרשת שבוע.

אז זהו,סבתא'לה יקרה שלי!

אני מקווה שבאמת הכול לטובה !

וזה מה שהיה צריך להיות ושזה המקום הכי טוב בשבילך!

ושבאמת טוב לך שם ואת נמצאת עם ההורים שלך ועם כול המלאכים שמקיפים אותך...

תשמרי עלינו שם למעלה ותתחנני לה' שתבוא כבר הגאולה!אנחנו כ"כ צריכים אותה !

תודה על הכול סבתא,נתת לי כל כך הרבה !

אוהבת אותך מאוד,וכבר מתגעגעת.

הרבה נשיקות,רבקה