שרה קורצווייל

ב"ה

לזכרה של גיסתי עמליה ליום השנה

מעט מבלי שהרגשנו כבר חלפה שנה מאז פטירתה של גיסתי עמליה ז"ל.

כניצולת שואה ויתומה מהורים לא זכתה עמליה שהוריה יובילו אותה לחופה, בעלי ואני מילאנו תפקיד זה.

עמליה ואחי יצחק, יבדל"א טובים ובריאים, הצליחו להקים בניין עד על אדני התורה, וזכו לבנים ולבני בנים יפים ומוצלחים שממשיכים ללכת בדרכם.

בספר משלי (ל"א, ל') נאמר: "שקר החן והבל היופי אישה יראת ה' היא תתהלל", הכוונה שיראת ה' הפנימית היא התכונה העיקרית שבה יש להלל את האישה. ייתכן גם שהשיר "אשת חיל" הוא הספד שנאמר על האישה לאחר פטירתה. יש לכך כמה רמזים בשיר, כמו הפסוק: "גמלתהו טוב ולא רע כל ימי חייה", והמילים "ותשחק ליום אחרון" (לפי "דעת מקרא"). כשהאישה מתה היופי שלה כבר לא חשוב, הדבר היחיד שחשוב הוא המעשים הטובים שעשתה ויראת ה' שלה. אכן, דברים אלו נכונים מאוד לגבי עמליה.

דווקא לאחר מותו של אדם ניתן לעמוד על דמותו השלמה, שכן כל עוד הוא חי העשייה והיצירה הן בהתהוות מתמדת, אך לאחר מותו היצירה מסתיימת, וניתן להתבונן במבט כולל, מקיף ושלם על האדם. עמליה הייתה אישה עוצמתית, לבבית, פשוטת הליכות, מלאה הומור ושמחת חיים, אופטימית בכמויות מופלאות. אישה חכמה, משכילה, מצטיינת בסבלנות ואוהבת אדם. תמיד פעלה בקור רוח והמתינה עד שדברים יירגעו...

עמליה הייתה רעיה ואמא אוהבת, תומכת, מגבה ומפנקת, סבתא מדהימה מסורה ותמיד עוזרת.

עמליה הייתה טיפוס מאוד משפחתי, הייתה בקשר עם דודיה מחו"ל, זכתה לאהבה ולקרבת נפש מצד אחיה ואחיותה הבוגרים, וכן הייתה בקשר עם המשפחה המורחבת.

היא ויצחק הרבו לטייל בארץ, ואף הנחילו לילדיהם את אהבת הארץ.

עמליה נפטרה לאחר מאבק עיקש וממושך במחלתה. תחילה עוד הייתי אופטימית, כמו כולם, אך בהמשך משהורע מצבה, התפללתי מדי יום להחלמתה, קיוויתי לנס, אך נס לא קרה לנו.

שנה חלפה, קשה לי לדבר על עמליה בלשון עבר. העצב אין לו סוף, הרבה געגועים.

יהי זכרה ברוך!

גיסתה שרה קורצווייל